הדברת פשפשים למעשה, מלבד פשפשי המיטה שמהווים מטרד רציני עבור בני האדם והגיעו לארצנו הקטנטונת רק בשנים האחרונות, מרבית הפשפשים לא "מכוונים" אלינו בני האדם.

הם אפילו לא נטפלים לכלבים וחתולים כמו שמקובל להניח.

הפגיעה העיקרית שעלול לחוות האדם בשל פגיעת הפשפש ( שאינו פשפש המיטה) היא בכלל הנזקים שהוא מסב לתוצרת חקלאית ולגידולים חקלאיים.

מצד שני וזה אולי נשמע מצחיק, אבל לעיתים חקלאים דווקא בוחרים להשתמש בפשפשים כמדביר טבעי כנגד מזיקים אחרים משום שהם טורפים מזיקים קטנים מהם שמהווים מטרד עבור החקלאים.

הדברת פשפשים – כך נבחין בהם:

את אחד הזנים היותר שכיחים בארץ של הפשפש קל לזהות ולמעשה ניתן לפגוש בו פעמים רבות בחורשות, בפארקים ובגנים.

סביר להניח שמתישהו בעבר כבר נתקלתם בפשפשים וכנראה פשוט לא ידעתם.

זן זה נקרא פשפש אדמוני או פשפש אדמון מצויר שידוע גם בשם העממי "פשפש אש".

גם פשפש האש הוא חרק ממשפחת הפשפשאים ולמרות שיש לו כנפיים הוא אינו מעופף.

רובנו נטעה בזיהויו בגלל צבעו האדום והכתמים השחורים המעטרים אותו ( נשמע כמו חרק אחר שמוכר לכם ומתאפיין בצבעים דומים? מישהו אמר פרת משה רבנו? )

פשפש האש נמצא לרוב על האדמה ובסביבת צמחייה.

הוא אוכל בעיקר זרעים של עצים ושיחים, ביצי חרקים ואפילו חרקים מתים.

נקבת הפשפש האדמון המצויר מטילה את ביציה על האדמה לאחר שחפרה בעזת רגליה גומה קטנה ולתוכה היא מכניסה את הביצים.

המינים והזנים השונים של הפשפשים:

חלק גדול ממיני הפשפשים המונים קרוב לחמישים אלף מינים סך הכול (מתוכם בארץ ישראל חיים שבע מאות מינים בערך הן חרקים טורפים שטורפים חרקים אחרים),

אחד מזני הפשפשים הטורפים נקרא טורפתניים.

חלק קטן מהם מקבלים את מזונם מיונקים (כחרק טפילי הנצמד לפונקאי).

יש פשפשים עם שמות שרומזים על כישורים העיקריים כמו: רצי מים, שטגביים ( אלו בעיקר פשפשים החיים בקרבת מקורות מים.

מלבדם ישנם הפשפשים הנביסיים, הפשפשים החותרניים, הפשפשים הגלדניים , פשפשים רכנפיים ורבים רבים רבים אחרים.

גם הפשפשים, כמו בני דודיהם פשפשי המיטה הידועים לשמצה, שייכים למשפחת הפשפשאים.

השם המדעי של סדרת הפשפשים הוא הטרופטרה.

את השם הטרופטרה, קיבלו הפשפשים בשנת 1810 והוא ניתן להם על ידי המדען פייר אנדרה לאטרייל.

לעוד מגוון נושאים באתר כמו:

מדוע מדביר מקצועי חשוב כל כך?

כאמור, על אף שבארץ חיים כמעט שבע מאות מינים של פשפשים, הזן שמעניין אותנו ביותר, הוא גם זה שאנו סובלים ממנו ביותר ואלו הם פשפשי המיטה.

לפשפשי המיטה מראה שונה ומאפיינים שונים מאחיהם למשפחת הפשפשאים (כאן מדובר לגמרי בכבשה השחורה של המשפחה).

מה שמעניין הוא שבארץ אנחנו רבות נוטים לטעות ולהתבלבל בין פשפשים לפרעושים.

דוגמא לכך ניתן לראות למשל בשמו של שוק הפשפשים ביפו ששואב את שמו משווקי יד שנייה אחרים בעולם הנקראים flee market ובתרגום חופשי לעברית שוק פרעושים.

ואם נחזור לפשפשים, בארץ הפשפשים נפוצו מאוד בתקופת שנות החמישים (תקופת המעברות) למרות שהחרק הטורדני הזה היה נפוץ כמובן גם במדינות אחרות ולא רק בישראל.

הפשפש נעלם כמעט לגמרי גם בארץ, אבל גם ברוב מדינות אירופה ואמריקה הצפונית בזכות שימוש בחומרי הדברה קטלניים במיוחד.

לקראת סוף העשור הראשון של המאה העשרים ואחת, החלו להתקבל דיווחים על חזרתם של הפשפשים ( וכאן חשוב לחדד: חזרתם של פשפשי המיטה) לישראל.

למרות שבעבר כבר נרשמו הצלחות משמעותיות במיגור פשפשי המיטה ממרבית מדינות העולם המערבי ולתקופות מסוימות (בעיקר העשורים האחרונים של המאה העשרים),

ניתן היה להיתקל בפשפשי מיטה רק במדינות עולם שלישי).

הפשפשים, כמו מחלות ומזיקים אחרים הפכו אמידים גם בפני חומרי הדברת פשפשים הקטלניים ביותר שבני האדם הפנו נגדם – ובכלל זה גם הדי. די. טי הידוע לשמצה,

ששימושו על בני אדם הוליד בעיות בריאותיות רבות והפך ללא פחות מטראומה לאומית לציבורים שלמים בישראל.

הדברת פשפשים – אל תזינו את הבעיה!

אמנם מלבד פשפשי המיטה אין הרבה זנים מסוכנים של פשפשים בארץ.

אולם במדבר יהודה ובנגב כן ניתן למצוא זן של פשפש מסוכן במיוחד והוא העפרור השחור שעקיצה בודדת שלו יכולה להרוג עכבר ברגעים ספורים.

רק כדי לסבר את האוזן, נספר שעוצמת הארס שלו דומה לעוצמת הארס של נחש קוברה.

העפרור השחור כה עוצמתי עד כי הוא מסוגל באמצעות עקיצתו לשתק עקרבים בשניות.

זהו פשפש טורף שאורכו נע סביב שניים וחצי סנטימטרים.

חשוב להיזהר ממנו במיוחד במהלך טיולים באזור מדבר יהודה והנגב משום שהוא חי ומסתתר מתחת לאבנים.

אמנם הסיכוי להיעקץ על ידו קטן יחסית אבל עם זאת הוא עדיין קיים.

זמן קצר לאחר שהוא בוקע מהביצה, משליך עליו העפרור השחור גרגירי עפר כאמצעי הסוואה.

כך גם קיבל את שמו.